ספטמבר 2019 קזבק

2.9.2019אחרי נסיעת לילה של 3 שעות בערך מטיביליסי הגענו לעיירה קזבקי או בשמה החדש סנסבסטיאן. נוף ההרי מצוקי, ירוק קצת חיוור מכסה את רוב ההרים. יש הרבה מצוקים. קררררר. אחרי הארץ, כבר שכחתי מה זה לשים מעיל.
ההר מבצבץ לו ברקע – זה היעד. מתפזרים לחדרים. צנוע אבל לא צריך יותר מיזה. ארוחת בוקר נחמדה. הולכים לנוח עד הצהריים.היום כמעט ניגמר. יום של מנוחה. שכרנו את הציוד הדרוש, ארוחת צהריים וטיול בעיירה. עיירה יחסית שקיטה. הרבה בתי קפה ומסעדות, אבל רמת התשתיות לר מי יודע כמה – בורות גדולים בכבישים ובמדרכות, תשתיות גז בתקן של גאורגיה, פרות וחמורים ברחובות.מזג אויר בהחלט קריר. מחר מתחילים את ההליכה מהכנסייה לגוב 3000מ. כמובן לא לפני ארוחת הבוקר. כולנו מקווים שמזג האויר לא יפריע.ליל מנוחה. מחר מתחילים רישמית את המסע. שיהיה בהצלחה לכולנו.3.9.2019היום הראשון – טיפוס מהכנסייה שנימצאת בגובה של בערך 2150 עד לגובה של 3000 : טיפוס התאקלמות. לוודא שהשרירים מתפקדים, שהתיק מונח כמו שצריך, בקיצור חימום מערכות בדרך לפיסגה. כמעט את באותה הדרך חזרנו חזרה בירידה. שרירים אחרים, הבירכיים צועקות. אבל בסוף הגענו בריאים ושלמים וקצת עייפים. מזג אויר היה טוב. מידי פעם קצת זירזופים שלא הפריעו להליכה. טיפוס נחמד בהרים. בערך 7 שעות הליכה. יש עוד לא מעט סידורים. 10 דקות התארגנות במלון ויוצאים למרכז העיר לאסוף את הציוד ששכרנו ולאכול חצ’פורי….לצערנו שלמה, החליט שהוא לא מעוניין להמשיך. הבחור קרוב לגיל שבעים!! קצת מבאס, בגילו מותר לו. את התיק הגדול מעלים סוסים לביקתה במחנה הבסיס. כבר היום בערב הפקדנו את התיקים, משמע שרוב הציוד כבר לא איתנו וניצטרך מחר לסחוב קצת יותר.חר צפוי יום קשה. מטפסים באותה הדרך שטיפסנו היום אלא שבגובה 3000 ממשיכים ל base camp שנימצא בגובה 3700. טיפוס של 1600 מטר. בהחלט מאתגר!! הספרים כבר נישלחו למעלה והגוף עייף אחרי המאמץ של היום כך שלא נישאר אלא ללכת לישון.4.4איזה יום. הליכה של 8 שעות גובה של בערך 1600 מטר. מרחק של בערך 10km. יום קשה וארוך. מזג אויר היה לטובתינו אבל לא יעזור ככל שעולים קר יותר. הליכה איטית ומדודה. בדרך אנחנו פוגשים את שיירת הסוסים עם הציוד שלנו. כמובן שהם הרבה יותר מהירים מאיתנו. פגשנו 3 בנות ישראליות ועוד זוג דתי שטייל באזור- הם טיפסו עד הקרחון שנמצא בערך בגובנ של 3300 מאוד מכובד. הגענו לקרחון. צריך להתחיל לתרגל ללכת עם הקרמפונים. אמנם מרחוק הוא ניראה סלע אבל כשמגיעים מרגישים את הקרחון. טיםוב של שעה וחצי בערך והגענו לסוף הקרחון שמשתפל מההר. עדיין קשה לראות את הבקטה אליה אמורים להגיע בעיקר בגלל העננים. ממשיכים לטפס בשביל צר והביקתה ניגלית לעיננו. מרחוק זה ניראה מבטיח. ממשיכים לטפס ובסוף מגיעים לביקתה באזור 17.00. החדר עדיין לא התפנה כך שהלכנו לחדר האוכל לשתות משהו חם. הקור חודר לעצמות. כפי שצפיתי ולכן היה בתיק גטקטקס ועוד גופיה טרמית ארוכה. מה שלר הבאתי בתיק הקטן זה עוד זוג גרביים. שש וחצי…. ויכוח קטן בין המדריך הגאורגי לפולני שעדיין לא פינה את החדר. בסוף הכל מסתדר. מעלים את כל הציוד לחדר. הולכים לארוחת ערב. מרק עשיר גבינה מעושנת. מספיק. הגוף עייף ומוטש. חוזרים לחדר. שני דרגשים. בתחתון ישנים ארבעה ובעליון עוד ארבעה. לפחות יש תאורה ואפילו שקע חשמל. שירותי בול פגיעה במרחק מאה מטר . מארגנים לשינה. שלוש שכבות עליונות, שתיים תחתונות, שתי זוגות גרביים. לאט לאט מתחממים בתוך השק”ש. בלילה, אין ברירה צריך להשתין. בחוץ יחסית נעים- ציפיתי שיהיה קר יותר. החבר’ה אמרו שישנתי כמו דובון…. נניח. למרות שחלק מהלילה הייתי ער.5.9שש וחצי… יום בהיר. עכשיו אין ברירה הולכים לשירותים הרחוקים. עד שעה וחצי במיטה וקמים להתארגן. יום בהיר ובינתיים שמש חמימה. לקראת הפיסגה בעיקר יום מנוחה. אמורה להיות הליכה להתאקלמות לגובה של שעה וחצי. הגענו לכנסיה בגובה 4000מ מזג אויר טוב. נשארנו שם שעה וחצי נהנים מהאויר מהנופים ומאנשים שמגיעים גם הם לשם.מידרדרים למטה חזרה לביקתה.אחר הצהריים אימון גרזנים, קרמפונים והליכה עם חבל. שלוש ארבע פעמים עולים יורדים על הקרחון שנימצא בסמיכות לביקתה. ארוחת ערב מוקדמת. מכינים את כל הציוד לקראת הלילה קל הפסגה שאמור להתחיל בשתיים וחצי. כלומר קימה באחת וחצי.6.9 יום הפיסגה.תה חם, פרוסת לחם, כל הציוד מוכן. אני לובש 5 שכבות עליונות ושלוש תחתונות. שתי זוגות גרביים הכי עבות שיש. כפפות. ועדיין קר. מתחילים ללכת כמובן כולם עם פנסי ראש. שעתיים בערך של דרך סלעים ובולדרים, עפר וכמובן תלול תלול. מידי פעם חוצים קרחון, בזהירות אנחנו עדיין בלי הקרמפונים. קר….מגיעים לקרחוו, עדיין חשוך, מרכיבים את הקמפונים ונקשרים בחבל. שתי צוותים מכיוון שיש שני מדריכים. מתחילים ללכת על הקרחון, מבדאים שהכבל כל הזמן מתוח. לאט לאט מתחיל להעלות הבוקר. הכל לבן עם קרחונים מסביב, מידי פעם יש קרווס (נקיק צר ועמוק) המדריכים מספיק מיומנים כדי לעבור במקומות שאין בעייה. הטיפוס הולך וניהיה קשה ותלול והליכה בשביל צר על דופן המדרון. תנועה לא נכונה ועלולים למעוד. הפסקות כמעט שאין. אני מידי פעם לא עומד בקצב והחבל נימתח . עופר מושך ומדרבן. באזשהו שלב מקפלים את המקלות ומתחילים להשתמש בגרזן. השלג רך וקשה ללכת. ככה עוברות עוד שעתיים. מזג אויר לא משתפר ומתחילים לראות קבוצות שיורדות למטה אחרי שוויתרו על התענוג. מעידה קטנה שלי – הקרמפונס קרע את חליפת הסערה מה שהיקשה עוד יותר על ההליכה. ממשיכים לטפס. עוד מעידה קטנה ממשיכים ללכת עד שיש מקום קטן לעמוד. המדריך הראשי מקבל החלטה שאני יורד למטה. כמה דקות של נסיונות שכנוע לתת עוד צאנס אחד. שני המדריכים נחושים בדעתם. בסוף פונה אלי המדריך המוביל ואומר לי שאולי אצליח להגיע לפסגה, אבל אין סיכוי שיהיה לי כח לרדת. יש עוד שעתיים לפסגה ואחר כך ירידה. זהו אני מבין שהוא צודק. אחרי שש שעות, מאחל לשלישייה בהצלחה ומתחיל לרדת עם מדריך המשנה (מזל שהיו שני מדריכים, אחרת כולם היו צריכים גם לרדת. הדרך למטה קשה. לאט לאט, הגוף עייף אבל לפחות אני הולך בכוחות עצמי. הפסקה כל רבע שעה בערך, תמונה מידי פעם- יש לי מדריך צמוד אני יכול לבקש כמעט הכל. מהרהר בהחלטה להוריד אותי מההר ומבין שהם צדקו. הרי הכי חשוב לחזור בשלום הביתה. משתדלים להנות מהנופים עוצרי הנשימה . עכשיו הכל מואר ומעריכים את העוצמה של הטבע. סוף סוף מגיעים לסוף הקרחון. מורידים את הקרמפונים וממשיכים ללכת בסלעים ובירידות עפר תלולות. לאט לאט. הגוף עייף. לקראת השעה שלוש סוף סוף מגיעים. יום שהתחיל ב 1.30. לפנות בוקר הגיע לסיומו. מארגנים את כל הדברים בחדר והולכים לנוח. הגוף זקוק לזה. אני מודה למדריך שלקח את ההחלטה הנכונה ולא הסכים לסכן אותי. כניראה שזה באמת היה מעבר לכוחותי הפיזיים.שאר החברה מגיעים בחמש אחרי שהצליחו לכבוש את הפיסגה. המשך הדרך אחרי שפרשתי היה יותר קשה ותלול וגם את הירידה הם עשו יחסית מהר אלי. מוריד בפניהם את הכובע. כל הכבוד. רק מי שהיה שם יכול להעריך. מסיימים את היום.77.9קמים בבוקר והכל מושלג ולבן. מארגנים ואורזים את כל הציוד. ארוחת בוקר ובסביבות תשע מתחילים את הדרך חזרה למטה. הולכים בשלג, כמו בעלייה גם עכשיו יש שעה של הליכה על קרחון, כמובן עם קרמפונים, כמעט כל הדרך יש ערפל כך שלא רואים את נוף. אחרי 4.5 שעות של הליכה כמעט ללא הפסקות הגענו לרכב שחיכה לנו.מן הסתם יש הרבה מחשבות. 300 מטר מהפסגה…. אני יודע שזו הייתה החלטה נכונה .גם עם כשלונות צריך לדעת להתמודד.

קיץ 2018 האלפים הצרפתיים משפחת בירן

יום ראשון לחופש הגדול. עוד לא התרגלנו לחופש וכבר נוסעים לחול. (מסכנים😍)

ערב או יותר נכון כבר לילה, האריזות בשיאן. לקחנו מספיק בגדים? לא שכחנו כלום? יואב בנוהל הרגיל עם כאבי ראש והקאות. בסוף נירדם בסלון. השעה 23:30, יעל ונועה עדיין מקשקשות במיטה.

השנה חרגנו ממנהגינו ונוסעים לצרפת במקום לאוסטריה (זה לא בגלל המונדיאל) לא לדאוג, עדיין לאלפים, צימר שאמור להיות נחמד. תצפית למון-בלאן (שלצערי הפעם רק להסתכל ולא לטפס, בטח לא עד הפסגה )

בנוסף, בניגוד לפעמים קודמות, יש תכנית על. ניסתדר כבר שם עם הסידור היומי. סימנו מספר אטרקציות, ניסמוך על המקומיים עם המלצות.

רותם נשארת בבית, או יותר נכון בארץ…. בגרויות (מועדי ב) זה התירוץ הרשמי . אבל למען האמת, זה כבר לא בשבילה…. שבוע ימים עם כל החבורה? בקושי כמה שעות היא מסתדרת איתנו. אז בלי לחץ, שתישאר…. (לא לדאוג, ליוון היא נוסעת בלעדינו, ברגע של חולשה הסכמנו…😉)

טיסת low cost. מה כבר יכול להיות.

נעדכן בהמשך איך היה.

2.7

השארנו את רותם, דף הנחיות למשפחה שתתארח אצלנו בשבת ויצאנו לדרך. טרמינל 1 הישן. קצת סיפור עם החנייה, אבל Checkin עבר בקלות. ב duty free הצנוע פגשנו את משפחת יישר שטסים לאיטליה. שעה של המתנה, סנדוויצים מארומה והופ אנחנו על המטוס. בנוהל הרגיל, יואב קצת מתרגש, קצת מקיא (לפחות מישהו משתמש בשקיות ההקאה…) מתכוננים להמראה. שתהיה טיסה נעימה…..

אלברוס אוגוסט 2017

אז בסוף זה הגיע….

 – יום ראשון 6.8.2017 מתחיל המסע המאתגר לפסגה הגבוהה באירופה – אלברוס 5642 מטר
אני כבר לא זוכר מתי הרעיון לאלברוס צץ… סדר גודל של לפני שנה וחצי. גם הפעם, שיטוט אקראי באינטרנט הביא אותי בהחלטה של רגע להרשם למסע. .. מפגש ראשון בתחילת פברואר (ניראה לי כמו אתמול) וככה הדברים התגלגלו: רשימות איסוף הציוד, אריזה,עד היום (אתמול) בו נפרדים מהמשפחה, מהיום יום הידוע והמוכר לשבוע שאין ספק שיהיה מאתגר.
השבועות האחרונים היו מלווים בהרבה התלבטויות: קצת חששות, תקופה ארוכה של חוסר רציפות בעבודה, בשילוב עם בעיות חניכיים שהשביתו אותי לכמה ימים טובים, העובדה שנוסעים בשיא הקיץ כשכולם בחופש ואין שיגרה… כמעט כולם ככולם תמכו בנסיעה – כשלפני שבועיים בערך,כשהתקשרתי לעופר להודיע שאני מבטל, בתגובה ספונטנית אמר שטיול שמתכננים כבר 8 חודשים לא מבטלים סתם כך ושלח אותי לחשוב עוד פעם. וההמשך כבר ידוע. עוד אימון אחד, איסוף הציוד כולל כובע פליס של הרגע האחרון.
אז עכשיו אחרי שתי טיסות הגענו לנמל התעופה של מינרל וודי. לאחת הבנות התיק לא הגיע – מזל שדניאל דוברת רוסית ויודעת לנהל מו”מ  – התיק הגיע בערב למלון
בנמל התעופה במוסקבה,  ב 60 שח רכשנו חבילת תקשורת של 12 גיגה,  נישאר לקוות שתהיה קליטה ושהטלפון לא .יקרוס

נסיעה של בערך שלוש שעות. בהתחלה לאורך קילומטרים שדות של תירס,  ככל שמתרחקים הכבישים הופכים ליותר מצ’וקמקים ומתחילים  לראות כל 10-20  קילומטר בערך עיירות לצידי הכביש. הכל ניראה מוזנח ושומם- בתים ישנים בצידי הדרכים,פרות באמצע הכביש, הכל ישן וחלוד, צנרת צהובה (גז טיבעי ) סלולה בצורה עילית שגם היא חלודה ומוזנחת אבל כנראה הגז מגיע לכל חור

 

הגענו לעיירה טרסקול (לא בטוח שאייתתי את זה נכון ) ולמלון. עיירה קטנטנה עם מרכז תיירותי מקומי.  נחים בלובי ומחכים למפתחות.

הפתעה.. כל אחד לבד בחדר. חדרים נחמדים, לא צריך יותר. התארגנות מהירה והולכים לאכול  צהריים. משם נגלה ההר לראשונה במלוא הדרו…

כשהפיסגה מתחבאת מאחור..

אז היום הראשון עבר. לא עשינו הרבה. בעיקר דיבורים(לאו דווקא אני ) בדיחות, אוכל.  מחר צפוי יום הליכה לגובה של בערך 3400 מטר. וירידה ברכבלים. מזג האויר באזור העיירה נעים אולם על ההר מזג האויר פחות צפוי ועוקבים אחריו בדריכות באמצעות אתר אינטרנט ששלח סטנלי מבעוד מועד.

7.8.2017

אין מה להתלונן, לילה עבר בסדר(אף אחד לא העיר אותי ). ארוחת בוקר רגילה, לא צריך יותר מזה. התארגנות קצרה ובשמונה וחצי מתחילים לצעוד.  היום הוגדר כטראק / טיול ולא טיפוס למרות שמהצעד הראשון כמעט מטפסים בעליות   מכובדות. הרים מסביב,נחלי מים מסביב וקשה להבחין מתי הקרחון הופך לערוץ מים.

 

 מטפסים לאט – אין לאן למהר, הפסקות מים מידי פעם. בהמשך הטיפוס מגיעים לשלט המציין את הגבול עם גאורגיה. הרי אנחנו ממש על רכס הרי הקווקז. ממשיכים לטפס עד לתחנת הביניים דל הרכבל המקומי (למה לעלות ברכבל שאפשר לטפס ) – עוד הפסקה קצת יותר ארוכה. נוף יפה, מזג אויר נוח. אין תלונות.  נישאר עוד טיפוס / הליכה של בערך שעתיים.  ממשיכים בטיפוס לתחנה הגבוהה של הרכבל.

 עוד קצת ויש כבר סימני שלג.  הטיפוס היום הוא לא על האלברוס אלה על הר צ’גר. את הירידה (לא תאמינו ) יורדים ברכבל כיסאות בשתי שלבים ממש עד לפתח המלון.  מאוד מזכיר את אוסטריה אלה שהכל הרבה יותר ישן ואין אטרקציות לילדים אבל העיקרון דומה. הטיפוס היום היה מגובה של 2000מ לערך עד 3000 וקצת. התחנה הגבוהה רואים בבירור את המסלול לכיוון פסגת האלברוס. בסביבות שתיים חוזרים.

ממעוף הרכבל

חימום מערכות היה בסה”כ בסדר.  התיק, השתייה, מקלות ההליכה והכי חשוב שהגוף בסדר.

א. צהריים במסעדה המקומית עם אוכל יחסית אותנטי.  התארגנות קצרה בחדרים והולכים להשלים ציוד.  בקרבת מקום יש מספר חנויות, הוחלט לבדוק את כולם גם את זו שבעיירה הסמוכה (הליכה של חצי שעה בערך לכל כיון) כמובן שחזרנו לחנות הראשונה שהיינו אתמול שהיא גם הכי קרובה.  אני שוכר נעלי טיפוס מבודדות, קרמפונים, ריתמה וגרזן להליכה. בציוד הזה נשתמש ביום בו נטפס לפסגה.

מחר צפוי יום למרגלות באלברוס.  טיפוס קצת יותר ארוך מאתמול.

(שיהיה לכולם לילה טוב, וחג אהבה שמח (גם לאלו  שנישארו לבד )

8.8.2017

כרגיל, ארוחת בוקר בשבע וחצי.. התארגנות קצרה.  בשמונה וחצי מחכה מונית הטרנזיט. נסיעה של עשר דקות רבע שעה לעיירה אזאו שנמצאת למרגלות האלברוס.  הכביש ניגמר בעיירה בזאת.  היום מתוכנן טיפוס (לא טרק ). העיירה נמצאת בגובה של 2350 מטר.

מתחילים ללכת.

 או יותר נכון לטפס.  טיפוס יותר תלול ויותר ארוך ממה שהיה אתמול.  הקרקע דומה לחצץ מעורבב עם אדמה, מה שמקשה קצת על ההליכה.  הפסקות מים פה ושם, ככל שעולים רואים יותר שלג / קרחונים מסביב וברקע במלוא הודו שתי הפסגות של  האלברוס. ממשיכים לטפס, עוקפים תחנת רכבל ראשונה, ממשיכים לטיפוס לכיוון התחנה השנייה של הרכבלים – אחרי יותר מארבע שעות טיפוס עוצרים להפסקת צהריים. מסתבר שיש תחרות של צבאות זרים במקום, חלקנו (לא אני )  מצטלמים עם חיילים אירנים ומתבדחים עם החיילים המרוקאים.  למרבה ההפתעה פגשנו גם משפחה מכפר קמה(הם, כמו בני אדם נורמלים עלו ברכבל…)
הטיפוס עוד לא ניגמר..  יש עוד תחנה. עוד שעה וחצי של טיפוס ואנחנו במחנה בו נצא עוד יומיים לפסגה בגובה של 3600 מטר.
מסתבר  שאשתו של המדריך המקומי, אנזאו,  גם היא על ההר (מדריכה בעצמה ) הולכים לפגוש אותה.  למרבה ההפתעה איתה היו שני חבר’ה מדובאי שאחד מהם במקור לבנוני. שיחה מתפתחת עם האנשים ונפרדים בחיבוקים ונשיקות. סביבות ארבע וחצי מתחילים לרדת למטה לשם שינוי ברכבלים.  .

בסה”כ היום עבר בסדר.  בהחלט לא קל, אבל כפי שעופר אמר באנו להינות מהסבל. אז זה לא באמת היה סבל אבל בהחלט לא קל.  טיפוס של בערך 1300מ זה מכובד.  חזרנו עייפים אך מרוצים למלון.  הלוקסוס הזה מחר ניגמר.  מחר בבוקר אמורים לארוז את הפקלאות, להגיע לנקודה שאליה הגענו היום, טיפוס עד 4800 וחזרה ברגל למקום השינה.  לא מעט לוגיסטיקה צפויה מחר בשילוב עם הליכה בגובה.

9.8.2917

וואו איזה יום…התחיל כרגיל בארוחת בוקר בשבע וחצי. התיק כבר ארוז עם כל הדברים שאיתם עולים אל ההר. החזרנו את המפתחות הטרנזיט בחוץ,מעמיסים את כל הציוד ונוסעים לעיירה אזאו אבל היום לשם שינוי מתחילים לעלות ברכבלים.  כל הציוד בנוסף לשמונה ארגזי אוכל. שעה וחצי בערך לוקח לעלות, כולל  עבודת סבלות בין רכבל לרכבל. עבודת צוות ראוייה לציון כולם עוזרים לכולם.  מעמיסים,מעבירים,פורקים… עולים על שלושה רכבלים מתוכם אחד על כיסאות, כלומר מעמיסים את כל הציוד על כיסאות (על כל כיסא תרמיל ) שולחים צוות חלוץ שיקלוט את הציוד למעלה ומתפללים שלא ייפול שום תיק.  הכל הגיע בשלום.  מפה עד הביקתות יש בערך 150 מטר הפרש גובה (45 דקות הליכה ) לשם חתול השלג לוקח את הציוד, ואנחנו מתחילים לטפס. שכחתי לציין שנפרדו היום מנעלי ההליכה הרגילות ונעלנו את הנעליים ששכרנו / הבאנו… נעל עם שתיים או שלוש שכבות, אטומה למים / שלג, וברוב המקרים גם קצת יותר כבידה ).  הגענו לבקתות הכחולות, עדיין אין קרח וההליכה רגילה.  קיבלנו בקתה עם שני חדרים, 4 בכל חדר , 2 מיטות קומותיים ובאמצע כניסה עם כיור ומים שזורמים מתוך קערת  פלסטיק.  יש חשמל,  שקעים ואפילו רדיאטור. התארגנות מהירה וחלוקה לחדרים (יפורט בהמשך ) ומתארגנים ליציאה.  ועכשיו לקטע המעניין:  עוברים שיעור איך לחבר את הקרמפונים לנעליים. ולאט לאט יורדים לקרח ומתחילים לטפס -טיפוס איטי, עקב בצד אגודל, הולכים על קרחון ושלג.  הרגשה מדהימה.  הנעליים עם הקרמפונים עושים את העבודה.  טיפוס ארוך וקשה, מזג האויר משתנה משמש חמימה לקודר עם פתיתי שלג ממשיכים עוד קצת עד לגובה 4550. אלו הם סלעי הפסתקווה.  מהנקודה הזאת נתחיל לטפס ביום שישי לפנות בוקר. הירידה קצת יותר קלה, מלווה למזלנו ברוח גבית עם פתיתי שלג שככל שיורדים הופכים לטיפטוף.  מעיל גשם עושה את העבודה.  בשש בערב מכיעים לבקתה.  8 שעות של טיפוס וירידה.  בהחלט לא קל אבל מהנה (במיוחד שמגיעים  ) במהלך הטיפוס פוגשים אנשים שחזרו מהפסגה וגם שומעים על אדם שנפל לחריץ בעומק 10 מטר ומנסים לחלץ אותו (בארוחת הערב סיפרו . כי חילצו אותו והוא שבר רגל) . במהלך ההליכה יש תחושה שככל שמתקרבים ככה הפסגה נראית רחוק יותר (מרחוק זה ניראה יותר קל) הבקתה של חדר האוכל מאובזרת יפה – שני תנורים, מקרר, כיריים ואפילו מיקרו.  גם האוכל טעים ומזין. אחרי האוכל בדיחות וסיפורים  עד 10 בערך. זהו חוזרים לחדר. החדר בערך 3×3 שתי מיטות קומתיים, עם מרווח קטן.  מלא ציוד. באופן אקראי אני וסטנלי (המבוגר שבחבורה ) ביחד עם שתי הבנות , איריס ודניאל. בחדר יש שולחן קטן שמיד מתמלא עם עוגיות, פירות ועוד כל מיני.  אני כמובן ישן למעלה. החדר חמים ובלילה אפילו משאירים את החלון קצת פתוח. בחוץ קר, המים בשלוליות הקטנות קופאים, השמיים בהירים , ירח כמעט מלא וההרים הלבנים נראים באור מיוחד.  הרגשה מיוחדת.   מחר יום מנוחה על ההר בתקווה שיהיה מזג אויר טוב.

11.8.2017

אחרי יום מנוחה בו עברנו שיעור קצר ותרגול על השימוש בגרזן והרתמה, ארוחת ערב וכחצי שעה אחרי חצות,  מתעוררים, למרות שבפועל אולי ישנתי שעה.  מתחילים להתארגן ובאחת לפנות בוקר הולכים לאכול ארוחת בוקר.  שמיים בהירים, ואין רוח. ירח זורח. לא צריך יותר מזה. אוכלים משהו קל, וחוזרים לחדרים לסיים עם ההתארגנות.  בכמה דקות לפני שתיים חייבים להיות  לבושים ומוכנים עם כל הציוד. חתול שלג יגיע לאסוף אתנו לגובה 4600 שם הפסקנו את הטיפוס אתמול. הרגשה כמו בנגמ”ש  ביציאה לתרגיל.  נסיעה של בערך 30 דקות והגענו. זהו הגיע הרגע אליו חיכינו וציפינו, יום הפסגה. 4 שכבות למטה, ארבע למעלה.  גרזן, רתמה, קרמפונים, מים, תרמוסים כפפות כיסוי ראש ופנים, משקפי גוגל. יורדים מהחתול, התארגנות קצרה  ומתחילים ללכת. או יותר נכון לטפס בשיפועים, אחד אחרי השני, לאט.  סטנלי פורש בגובה 5100 מטר אחרי שמרגיש ממש לא טוב (בחור מעבר לגיל 60 ).  ממשיכים עם המדריך המקומי ועופר.  קשה לתאר במילים… בצעדים קטנים רגל אחרי רגל עם מקלות ההליכה והקרמפונים שנינעצים בשלג ובקרח, בטור אחד אחרי השני. טיפוס לא כל לכוון הפסגה הנמוכה מבין השתיים, משם על קו גובה לכיוון האוכף,הליכה בעליה מתונה מאוד, הבוקר כבר עלה, הולכים בתוך האוכף, עד לנקודה בה מתחילים לטפס לכיוון הפסגה שמתחבאת מאחור.  מנוחה. לצערנו איריס ממש לא מרגישה טוב ומחליטים שהיא צריכה לרדת חזרה.(הבריאות לפני הכל) את התיקים משאירים למטה.  הגיע תור הגרזן וכבלי האבטחה שמחוברים לרתמה ולכבל אבטחה שמאבטח את המטפסים שלא יפלו במדרון.  לאט לאט, עבודה עם הגרזן, בשילוב עם כבלים מצילי חיים, מהכבל הראשון לשני עליות בשיפועים שלא הכרנו.  מזג האויר לטובתנו,  מסיימים את העלייה, חותכים שמאלה והפסגה ניגלת לעינינו,  הליכה של עוד כ 45 דקות לערך , עם עבודת צוות מדהימה, הגענו סוף סוף לפסגה וכל כוחותינו שבו אלינו במחי כף. קשה לתאר את השמחה  וההתרגשות, מצטלמים – לבד בקבוצה עם דגל ישראל, מתחבקים, פורעים חוב של התערבות שלא יפורט כאן ::), נוף מדהים -, אנחנו על הפסגה הכי גבוהה ביבשת !!

.

השעה 12:15,אנחנו אחרי 9 שעות הליכה ונישאר עוד לחזור.  הירידה קצת יותר קלה, אבל ארוכה, עם הקרמפונים מחליקים קלות אבל בכל זאת צריך לרדת חזרה מ 5642 ל 4800.  מתחילים לראות את הבקתות ועולה רעיון שחתול יחזיר אותנו לבקתות.  ממשיכים בירידה יחסית מהירה ובערך בשלוש הגענו סוף סוף לחתול…. כמעט ונגמר. נסיעה בירידה כשרובנו מאובטחים כדי לא ליפול ובסוף מגיעים לבקתות שמחים, מאושרים וגם קצת עייפים. פורקים את הציוד והבגדים, פתאום הכל קל מישקל. עדיין נעים בחוץ אבל תוך כמה דקות טיפטוף קל.  אנחנו בדרך לביקתת האוכל שם מוגש מרק חם. מחליפים חוויות ראשוניות ותוך כדי מתחיל לרדת ברד כבד שמכסה את האדמה בלבן.  למה אני מזכיר את זה? כי אילולא החתול היינו עכשיו הולכים בסופה ובטח מקללים את הרגע.  לסיכום היום: הרגשת  סיפוק אדירה שקשה לתאר אותה במילים, השמחה ותחושת המסוגלות  של להגיע לפסגה מדהימה. הסתיים יום אינטינסיבי שהתחיל ב שתיים לפנות בוקר.   כולם חזרו בשלום שגם זה מאוד חשוב. מנוחה לפני ארוחת הערב.  בטח נישן יותר טוב מאתמול. מחר יורדים ברכבלים לעיירה אזאו. נקווה שמזג האויר יאיר לנו פנים גם מחר בבוקר.

 

12.8.2017

אחרי הלילה בו ישנו יחסית טוב, מזג האויר האיר לנו פנים אחרי הלילה הגשום, או יותר נכון מושלג. קמים בסביבות השעה שבע וחצי ומתחילים לארגן את הציוד. ארוחת בוקר באווירה נעימה ורגועה.  בסביבות השעה 11 עוזבים את הבקתות בגובה 3800 ומתחילים לרדת,  נסיעה של כמה דקות בחתול שלג ואז ברכבלים שאותם אנו כבר מכירים בחזרה לעיירה אזאו. המונית כבר מחכה.  עוד נסיעה קצרה ואנחנו במלון אותו עזבנו ביום רביעי.

תם ונישלם המסע לפסגה הגבוהה באירופה. הרבה חוויות, שלא נישכח , אבל מעבר לכל, זכיתי להצטרף ולהכיר קבוצת אנשים מיוחדים במינם, מה שהעצים את החוויה. – הדרך לא פחות חשובה מהמטרה של להגיע לפסגה, ואין ספק שזה היה חלק חשוב בחוויה. בערב חוגגים במסעדה – שותים, מדברים, מחליפים חוויות ונהנים מהרגע.

13.8.2017

יום של מנוחה, אוכל וקצת קניות. להשלים את התמונה, איריס בנחישות עם הרבה כוחות מנטליים מצליחה להגיע לפסגה בליווי של מדריך מקומי. בלילה מתחילים את המסע חזרה הביתה.

 

16.8.2017

. חזרנו לשגרה – משפחה, עבודה וכדומה. קשה לדמיין שרק לפני כמה ימים היינו במציאות שונה לגמרי

 – .מה שבטוח שאת החוויות מהמסע לא נישכח  – את החברים, את הדרך ואת ההרגשה של להגיע לפסגה. מניח שעוד כמה חודשים נתגעגע להרגשה ונחפש את ההר הבא.

  אז תודה לכולם: אפי, רוני, גיא, סטנלי, איריס, דניאל וכמובן עופר שבדרכו המיוחדת גיבש והוביל את הקבוצה ושהחזיר את כולנו בריאים ושלמים הביתה.