אלברוס אוגוסט 2017

אז בסוף זה הגיע….

 – יום ראשון 6.8.2017 מתחיל המסע המאתגר לפסגה הגבוהה באירופה – אלברוס 5642 מטר
אני כבר לא זוכר מתי הרעיון לאלברוס צץ… סדר גודל של לפני שנה וחצי. גם הפעם, שיטוט אקראי באינטרנט הביא אותי בהחלטה של רגע להרשם למסע. .. מפגש ראשון בתחילת פברואר (ניראה לי כמו אתמול) וככה הדברים התגלגלו: רשימות איסוף הציוד, אריזה,עד היום (אתמול) בו נפרדים מהמשפחה, מהיום יום הידוע והמוכר לשבוע שאין ספק שיהיה מאתגר.
השבועות האחרונים היו מלווים בהרבה התלבטויות: קצת חששות, תקופה ארוכה של חוסר רציפות בעבודה, בשילוב עם בעיות חניכיים שהשביתו אותי לכמה ימים טובים, העובדה שנוסעים בשיא הקיץ כשכולם בחופש ואין שיגרה… כמעט כולם ככולם תמכו בנסיעה – כשלפני שבועיים בערך,כשהתקשרתי לעופר להודיע שאני מבטל, בתגובה ספונטנית אמר שטיול שמתכננים כבר 8 חודשים לא מבטלים סתם כך ושלח אותי לחשוב עוד פעם. וההמשך כבר ידוע. עוד אימון אחד, איסוף הציוד כולל כובע פליס של הרגע האחרון.
אז עכשיו אחרי שתי טיסות הגענו לנמל התעופה של מינרל וודי. לאחת הבנות התיק לא הגיע – מזל שדניאל דוברת רוסית ויודעת לנהל מו”מ  – התיק הגיע בערב למלון
בנמל התעופה במוסקבה,  ב 60 שח רכשנו חבילת תקשורת של 12 גיגה,  נישאר לקוות שתהיה קליטה ושהטלפון לא .יקרוס

נסיעה של בערך שלוש שעות. בהתחלה לאורך קילומטרים שדות של תירס,  ככל שמתרחקים הכבישים הופכים ליותר מצ’וקמקים ומתחילים  לראות כל 10-20  קילומטר בערך עיירות לצידי הכביש. הכל ניראה מוזנח ושומם- בתים ישנים בצידי הדרכים,פרות באמצע הכביש, הכל ישן וחלוד, צנרת צהובה (גז טיבעי ) סלולה בצורה עילית שגם היא חלודה ומוזנחת אבל כנראה הגז מגיע לכל חור

 

הגענו לעיירה טרסקול (לא בטוח שאייתתי את זה נכון ) ולמלון. עיירה קטנטנה עם מרכז תיירותי מקומי.  נחים בלובי ומחכים למפתחות.

הפתעה.. כל אחד לבד בחדר. חדרים נחמדים, לא צריך יותר. התארגנות מהירה והולכים לאכול  צהריים. משם נגלה ההר לראשונה במלוא הדרו…

כשהפיסגה מתחבאת מאחור..

אז היום הראשון עבר. לא עשינו הרבה. בעיקר דיבורים(לאו דווקא אני ) בדיחות, אוכל.  מחר צפוי יום הליכה לגובה של בערך 3400 מטר. וירידה ברכבלים. מזג האויר באזור העיירה נעים אולם על ההר מזג האויר פחות צפוי ועוקבים אחריו בדריכות באמצעות אתר אינטרנט ששלח סטנלי מבעוד מועד.

7.8.2017

אין מה להתלונן, לילה עבר בסדר(אף אחד לא העיר אותי ). ארוחת בוקר רגילה, לא צריך יותר מזה. התארגנות קצרה ובשמונה וחצי מתחילים לצעוד.  היום הוגדר כטראק / טיול ולא טיפוס למרות שמהצעד הראשון כמעט מטפסים בעליות   מכובדות. הרים מסביב,נחלי מים מסביב וקשה להבחין מתי הקרחון הופך לערוץ מים.

 

 מטפסים לאט – אין לאן למהר, הפסקות מים מידי פעם. בהמשך הטיפוס מגיעים לשלט המציין את הגבול עם גאורגיה. הרי אנחנו ממש על רכס הרי הקווקז. ממשיכים לטפס עד לתחנת הביניים דל הרכבל המקומי (למה לעלות ברכבל שאפשר לטפס ) – עוד הפסקה קצת יותר ארוכה. נוף יפה, מזג אויר נוח. אין תלונות.  נישאר עוד טיפוס / הליכה של בערך שעתיים.  ממשיכים בטיפוס לתחנה הגבוהה של הרכבל.

 עוד קצת ויש כבר סימני שלג.  הטיפוס היום הוא לא על האלברוס אלה על הר צ’גר. את הירידה (לא תאמינו ) יורדים ברכבל כיסאות בשתי שלבים ממש עד לפתח המלון.  מאוד מזכיר את אוסטריה אלה שהכל הרבה יותר ישן ואין אטרקציות לילדים אבל העיקרון דומה. הטיפוס היום היה מגובה של 2000מ לערך עד 3000 וקצת. התחנה הגבוהה רואים בבירור את המסלול לכיוון פסגת האלברוס. בסביבות שתיים חוזרים.

ממעוף הרכבל

חימום מערכות היה בסה”כ בסדר.  התיק, השתייה, מקלות ההליכה והכי חשוב שהגוף בסדר.

א. צהריים במסעדה המקומית עם אוכל יחסית אותנטי.  התארגנות קצרה בחדרים והולכים להשלים ציוד.  בקרבת מקום יש מספר חנויות, הוחלט לבדוק את כולם גם את זו שבעיירה הסמוכה (הליכה של חצי שעה בערך לכל כיון) כמובן שחזרנו לחנות הראשונה שהיינו אתמול שהיא גם הכי קרובה.  אני שוכר נעלי טיפוס מבודדות, קרמפונים, ריתמה וגרזן להליכה. בציוד הזה נשתמש ביום בו נטפס לפסגה.

מחר צפוי יום למרגלות באלברוס.  טיפוס קצת יותר ארוך מאתמול.

(שיהיה לכולם לילה טוב, וחג אהבה שמח (גם לאלו  שנישארו לבד )

8.8.2017

כרגיל, ארוחת בוקר בשבע וחצי.. התארגנות קצרה.  בשמונה וחצי מחכה מונית הטרנזיט. נסיעה של עשר דקות רבע שעה לעיירה אזאו שנמצאת למרגלות האלברוס.  הכביש ניגמר בעיירה בזאת.  היום מתוכנן טיפוס (לא טרק ). העיירה נמצאת בגובה של 2350 מטר.

מתחילים ללכת.

 או יותר נכון לטפס.  טיפוס יותר תלול ויותר ארוך ממה שהיה אתמול.  הקרקע דומה לחצץ מעורבב עם אדמה, מה שמקשה קצת על ההליכה.  הפסקות מים פה ושם, ככל שעולים רואים יותר שלג / קרחונים מסביב וברקע במלוא הודו שתי הפסגות של  האלברוס. ממשיכים לטפס, עוקפים תחנת רכבל ראשונה, ממשיכים לטיפוס לכיוון התחנה השנייה של הרכבלים – אחרי יותר מארבע שעות טיפוס עוצרים להפסקת צהריים. מסתבר שיש תחרות של צבאות זרים במקום, חלקנו (לא אני )  מצטלמים עם חיילים אירנים ומתבדחים עם החיילים המרוקאים.  למרבה ההפתעה פגשנו גם משפחה מכפר קמה(הם, כמו בני אדם נורמלים עלו ברכבל…)
הטיפוס עוד לא ניגמר..  יש עוד תחנה. עוד שעה וחצי של טיפוס ואנחנו במחנה בו נצא עוד יומיים לפסגה בגובה של 3600 מטר.
מסתבר  שאשתו של המדריך המקומי, אנזאו,  גם היא על ההר (מדריכה בעצמה ) הולכים לפגוש אותה.  למרבה ההפתעה איתה היו שני חבר’ה מדובאי שאחד מהם במקור לבנוני. שיחה מתפתחת עם האנשים ונפרדים בחיבוקים ונשיקות. סביבות ארבע וחצי מתחילים לרדת למטה לשם שינוי ברכבלים.  .

בסה”כ היום עבר בסדר.  בהחלט לא קל, אבל כפי שעופר אמר באנו להינות מהסבל. אז זה לא באמת היה סבל אבל בהחלט לא קל.  טיפוס של בערך 1300מ זה מכובד.  חזרנו עייפים אך מרוצים למלון.  הלוקסוס הזה מחר ניגמר.  מחר בבוקר אמורים לארוז את הפקלאות, להגיע לנקודה שאליה הגענו היום, טיפוס עד 4800 וחזרה ברגל למקום השינה.  לא מעט לוגיסטיקה צפויה מחר בשילוב עם הליכה בגובה.

9.8.2917

וואו איזה יום…התחיל כרגיל בארוחת בוקר בשבע וחצי. התיק כבר ארוז עם כל הדברים שאיתם עולים אל ההר. החזרנו את המפתחות הטרנזיט בחוץ,מעמיסים את כל הציוד ונוסעים לעיירה אזאו אבל היום לשם שינוי מתחילים לעלות ברכבלים.  כל הציוד בנוסף לשמונה ארגזי אוכל. שעה וחצי בערך לוקח לעלות, כולל  עבודת סבלות בין רכבל לרכבל. עבודת צוות ראוייה לציון כולם עוזרים לכולם.  מעמיסים,מעבירים,פורקים… עולים על שלושה רכבלים מתוכם אחד על כיסאות, כלומר מעמיסים את כל הציוד על כיסאות (על כל כיסא תרמיל ) שולחים צוות חלוץ שיקלוט את הציוד למעלה ומתפללים שלא ייפול שום תיק.  הכל הגיע בשלום.  מפה עד הביקתות יש בערך 150 מטר הפרש גובה (45 דקות הליכה ) לשם חתול השלג לוקח את הציוד, ואנחנו מתחילים לטפס. שכחתי לציין שנפרדו היום מנעלי ההליכה הרגילות ונעלנו את הנעליים ששכרנו / הבאנו… נעל עם שתיים או שלוש שכבות, אטומה למים / שלג, וברוב המקרים גם קצת יותר כבידה ).  הגענו לבקתות הכחולות, עדיין אין קרח וההליכה רגילה.  קיבלנו בקתה עם שני חדרים, 4 בכל חדר , 2 מיטות קומותיים ובאמצע כניסה עם כיור ומים שזורמים מתוך קערת  פלסטיק.  יש חשמל,  שקעים ואפילו רדיאטור. התארגנות מהירה וחלוקה לחדרים (יפורט בהמשך ) ומתארגנים ליציאה.  ועכשיו לקטע המעניין:  עוברים שיעור איך לחבר את הקרמפונים לנעליים. ולאט לאט יורדים לקרח ומתחילים לטפס -טיפוס איטי, עקב בצד אגודל, הולכים על קרחון ושלג.  הרגשה מדהימה.  הנעליים עם הקרמפונים עושים את העבודה.  טיפוס ארוך וקשה, מזג האויר משתנה משמש חמימה לקודר עם פתיתי שלג ממשיכים עוד קצת עד לגובה 4550. אלו הם סלעי הפסתקווה.  מהנקודה הזאת נתחיל לטפס ביום שישי לפנות בוקר. הירידה קצת יותר קלה, מלווה למזלנו ברוח גבית עם פתיתי שלג שככל שיורדים הופכים לטיפטוף.  מעיל גשם עושה את העבודה.  בשש בערב מכיעים לבקתה.  8 שעות של טיפוס וירידה.  בהחלט לא קל אבל מהנה (במיוחד שמגיעים  ) במהלך הטיפוס פוגשים אנשים שחזרו מהפסגה וגם שומעים על אדם שנפל לחריץ בעומק 10 מטר ומנסים לחלץ אותו (בארוחת הערב סיפרו . כי חילצו אותו והוא שבר רגל) . במהלך ההליכה יש תחושה שככל שמתקרבים ככה הפסגה נראית רחוק יותר (מרחוק זה ניראה יותר קל) הבקתה של חדר האוכל מאובזרת יפה – שני תנורים, מקרר, כיריים ואפילו מיקרו.  גם האוכל טעים ומזין. אחרי האוכל בדיחות וסיפורים  עד 10 בערך. זהו חוזרים לחדר. החדר בערך 3×3 שתי מיטות קומתיים, עם מרווח קטן.  מלא ציוד. באופן אקראי אני וסטנלי (המבוגר שבחבורה ) ביחד עם שתי הבנות , איריס ודניאל. בחדר יש שולחן קטן שמיד מתמלא עם עוגיות, פירות ועוד כל מיני.  אני כמובן ישן למעלה. החדר חמים ובלילה אפילו משאירים את החלון קצת פתוח. בחוץ קר, המים בשלוליות הקטנות קופאים, השמיים בהירים , ירח כמעט מלא וההרים הלבנים נראים באור מיוחד.  הרגשה מיוחדת.   מחר יום מנוחה על ההר בתקווה שיהיה מזג אויר טוב.

11.8.2017

אחרי יום מנוחה בו עברנו שיעור קצר ותרגול על השימוש בגרזן והרתמה, ארוחת ערב וכחצי שעה אחרי חצות,  מתעוררים, למרות שבפועל אולי ישנתי שעה.  מתחילים להתארגן ובאחת לפנות בוקר הולכים לאכול ארוחת בוקר.  שמיים בהירים, ואין רוח. ירח זורח. לא צריך יותר מזה. אוכלים משהו קל, וחוזרים לחדרים לסיים עם ההתארגנות.  בכמה דקות לפני שתיים חייבים להיות  לבושים ומוכנים עם כל הציוד. חתול שלג יגיע לאסוף אתנו לגובה 4600 שם הפסקנו את הטיפוס אתמול. הרגשה כמו בנגמ”ש  ביציאה לתרגיל.  נסיעה של בערך 30 דקות והגענו. זהו הגיע הרגע אליו חיכינו וציפינו, יום הפסגה. 4 שכבות למטה, ארבע למעלה.  גרזן, רתמה, קרמפונים, מים, תרמוסים כפפות כיסוי ראש ופנים, משקפי גוגל. יורדים מהחתול, התארגנות קצרה  ומתחילים ללכת. או יותר נכון לטפס בשיפועים, אחד אחרי השני, לאט.  סטנלי פורש בגובה 5100 מטר אחרי שמרגיש ממש לא טוב (בחור מעבר לגיל 60 ).  ממשיכים עם המדריך המקומי ועופר.  קשה לתאר במילים… בצעדים קטנים רגל אחרי רגל עם מקלות ההליכה והקרמפונים שנינעצים בשלג ובקרח, בטור אחד אחרי השני. טיפוס לא כל לכוון הפסגה הנמוכה מבין השתיים, משם על קו גובה לכיוון האוכף,הליכה בעליה מתונה מאוד, הבוקר כבר עלה, הולכים בתוך האוכף, עד לנקודה בה מתחילים לטפס לכיוון הפסגה שמתחבאת מאחור.  מנוחה. לצערנו איריס ממש לא מרגישה טוב ומחליטים שהיא צריכה לרדת חזרה.(הבריאות לפני הכל) את התיקים משאירים למטה.  הגיע תור הגרזן וכבלי האבטחה שמחוברים לרתמה ולכבל אבטחה שמאבטח את המטפסים שלא יפלו במדרון.  לאט לאט, עבודה עם הגרזן, בשילוב עם כבלים מצילי חיים, מהכבל הראשון לשני עליות בשיפועים שלא הכרנו.  מזג האויר לטובתנו,  מסיימים את העלייה, חותכים שמאלה והפסגה ניגלת לעינינו,  הליכה של עוד כ 45 דקות לערך , עם עבודת צוות מדהימה, הגענו סוף סוף לפסגה וכל כוחותינו שבו אלינו במחי כף. קשה לתאר את השמחה  וההתרגשות, מצטלמים – לבד בקבוצה עם דגל ישראל, מתחבקים, פורעים חוב של התערבות שלא יפורט כאן ::), נוף מדהים -, אנחנו על הפסגה הכי גבוהה ביבשת !!

.

השעה 12:15,אנחנו אחרי 9 שעות הליכה ונישאר עוד לחזור.  הירידה קצת יותר קלה, אבל ארוכה, עם הקרמפונים מחליקים קלות אבל בכל זאת צריך לרדת חזרה מ 5642 ל 4800.  מתחילים לראות את הבקתות ועולה רעיון שחתול יחזיר אותנו לבקתות.  ממשיכים בירידה יחסית מהירה ובערך בשלוש הגענו סוף סוף לחתול…. כמעט ונגמר. נסיעה בירידה כשרובנו מאובטחים כדי לא ליפול ובסוף מגיעים לבקתות שמחים, מאושרים וגם קצת עייפים. פורקים את הציוד והבגדים, פתאום הכל קל מישקל. עדיין נעים בחוץ אבל תוך כמה דקות טיפטוף קל.  אנחנו בדרך לביקתת האוכל שם מוגש מרק חם. מחליפים חוויות ראשוניות ותוך כדי מתחיל לרדת ברד כבד שמכסה את האדמה בלבן.  למה אני מזכיר את זה? כי אילולא החתול היינו עכשיו הולכים בסופה ובטח מקללים את הרגע.  לסיכום היום: הרגשת  סיפוק אדירה שקשה לתאר אותה במילים, השמחה ותחושת המסוגלות  של להגיע לפסגה מדהימה. הסתיים יום אינטינסיבי שהתחיל ב שתיים לפנות בוקר.   כולם חזרו בשלום שגם זה מאוד חשוב. מנוחה לפני ארוחת הערב.  בטח נישן יותר טוב מאתמול. מחר יורדים ברכבלים לעיירה אזאו. נקווה שמזג האויר יאיר לנו פנים גם מחר בבוקר.

 

12.8.2017

אחרי הלילה בו ישנו יחסית טוב, מזג האויר האיר לנו פנים אחרי הלילה הגשום, או יותר נכון מושלג. קמים בסביבות השעה שבע וחצי ומתחילים לארגן את הציוד. ארוחת בוקר באווירה נעימה ורגועה.  בסביבות השעה 11 עוזבים את הבקתות בגובה 3800 ומתחילים לרדת,  נסיעה של כמה דקות בחתול שלג ואז ברכבלים שאותם אנו כבר מכירים בחזרה לעיירה אזאו. המונית כבר מחכה.  עוד נסיעה קצרה ואנחנו במלון אותו עזבנו ביום רביעי.

תם ונישלם המסע לפסגה הגבוהה באירופה. הרבה חוויות, שלא נישכח , אבל מעבר לכל, זכיתי להצטרף ולהכיר קבוצת אנשים מיוחדים במינם, מה שהעצים את החוויה. – הדרך לא פחות חשובה מהמטרה של להגיע לפסגה, ואין ספק שזה היה חלק חשוב בחוויה. בערב חוגגים במסעדה – שותים, מדברים, מחליפים חוויות ונהנים מהרגע.

13.8.2017

יום של מנוחה, אוכל וקצת קניות. להשלים את התמונה, איריס בנחישות עם הרבה כוחות מנטליים מצליחה להגיע לפסגה בליווי של מדריך מקומי. בלילה מתחילים את המסע חזרה הביתה.

 

16.8.2017

. חזרנו לשגרה – משפחה, עבודה וכדומה. קשה לדמיין שרק לפני כמה ימים היינו במציאות שונה לגמרי

 – .מה שבטוח שאת החוויות מהמסע לא נישכח  – את החברים, את הדרך ואת ההרגשה של להגיע לפסגה. מניח שעוד כמה חודשים נתגעגע להרגשה ונחפש את ההר הבא.

  אז תודה לכולם: אפי, רוני, גיא, סטנלי, איריס, דניאל וכמובן עופר שבדרכו המיוחדת גיבש והוביל את הקבוצה ושהחזיר את כולנו בריאים ושלמים הביתה.

 

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s